פרס ספיר

ספר הגברים

  • שם מחבר: ננו שבתאי
  • שם הוצאה: כתר ספרים
  • שנה: 2016
  • סכום מענק: 40,000

גברים הם בני אדם. בני אדם הם סוג של חיות, אבל אומרים שמפותחים יותר. זה נכון שלפעמים גברים הם שעירים מאוד, אבל אף פעם לא כמו כלבים. כלבים גם לא מתלבשים, אולי רק פודל. לבני אדם יש גם שמות. לחיות אין. יש כלבים עם שמות, כמו: "בולי", "פלוטו", "רקסי" ועוד. אבל מי נתן לכלבים את השמות? נכון, בני אדם. שבע שנים של כלב זה שנה בחיים של בנאדם. ואצל חתולים נדמה לי שמונה. אישה אחת אמרה לי שמבחינתה שבע שנים של גבר זאת שנה אחת של אישה. זאת אומרת שאם היא פוגשת לדוגמה גבר בן 35, למשל, אז בעצם הוא רק בן חמש. או אם היא פוגשת גבר בן 42, אז הוא כבר בן שש.

והם באים בזה אחר זה, הגברים, מבצעים את ייחודם במחוות אנושיות כל כך, עד שאפשר להחמיץ את ההיגיון המקפיא של הסדרה. והמספרת מציעה את הפצע שפער הגבר האחרון לגבר הבא, המעמיק אותו בתורו. הרומן הראשון של המשוררת והמחזאית ננו שבתאי ("ילדת הברזל") הוא פלא ספרותי החומק מכל הגדרה: קולאז' מכאיב ומצחיק של פגישות ופגיעות, נפילה חופשית שנופיה מתחלפים בקצב מסחרר, דיוקן עצמי מטלטל בכנותו ופרוזה שהפרוזאיות שלה היא שירה צרופה.

 

מנימוקי השופטים :

​ספרה של ננו שבתאי מגולל בפני הקוראים מעין סיפור חניכה שבמרכזו עומדת דמותה של אינטלקטואלית צעירה היוצאת לחפש את מי משאהבה נפשה, אך מסע החניכה שעל האישה הצעירה לעבור כדי לעמוד על טיבו של הארוס מתגלה במהרה כמסע גרוטסקי. על אף השבריריות והפגיעות של המספרת, היא מצליחה להישיר מבט לא רק כלפי סדרה של גברים הפוקדים את חייה זה אחר זה, אלא קודם כל כלפי עצמה ולכתוב על מסעה בשפה תוססת מלאת הומור ואירוניה דקה. שיח האהבה שננו שבתאי יוצרת הוא מעשה יד משוררת. במלאכת השיר של שפת הפרוזה שלה נשמעים קולות רבים שעוברים בפריזמה של תודעתה ומתנגשים זה בזה.
זוהי יצירה יוצאת דופן, חד פעמית ונועזת שמצליחה לחרוג מגבולות השיח המקובלים של היחסים בין גברים לנשים, וגם מהגבולות המקובלים של היחסים בין פרוזה לשירה.  במובנים רבים עוסקת היצירה הזאת בגבולות, באיזורי הדמדומים של הגוף ושל הנפש, בקושי לשרטט גבול פנימי וגבול חיצוני, באדם שנמצא פרוץ לכל רוח והרפתקה, באישה שבסופו של דבר לומדת לבנות לעצמה בית בתוך עצמה